|
[1] העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם
[2] הרבית הגוי לא [Q: לו] הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל
[3] כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו־החתת כיום מדין
[4] כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש
[5] כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום
[6] לם רבה [Q: למרבה] המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת
[7] דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל
[8] וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר
[9] לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף
[10] וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך
[11] ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה
[12] והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו
[13] ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון־יום אחד
[14] זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב
[15] ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים
[16] על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם־כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה
[17] כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן
[18] בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו
[19] ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו
[20] מנשה את אפרים ואפרים את מנשה־יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה
[21] [No verse.]
|