|
[1] ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה־בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים
[2] ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי [Q: לך] בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן
[3] ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי [Q: שכניך]־כלים רקים אל תמעיטי
[4] ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי
[5] ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה והיא מיצקת [Q: מוצקת]
[6] ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן
[7] ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי [Q: נשיך] ואת בניכי [Q: ובניך] תחיי בנותר
[8] ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם
[9] ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא־עבר עלינו תמיד
[10] נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה
[11] ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה
[12] ויאמר אל גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה־ותעמד לפניו
[13] ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת
[14] ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה־ואישה זקן
[15] ויאמר קרא לה ויקרא לה־ותעמד בפתח
[16] ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי [Q: את] חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים־אל תכזב בשפחתך
[17] ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע
[18] ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים
[19] ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו
[20] וישאהו־ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת
[21] ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא
[22] ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה
[23] ויאמר מדוע אתי [Q: את] הלכתי [Q: הלכת] אליו היום־לא חדש ולא שבת ותאמר שלום
[24] ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך
[25] ותלך ותבא אל איש האלהים־אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז
[26] עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום
[27] ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי
[28] ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי
[29] ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער
[30] ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה
[31] וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער
[32] ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו
[33] ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה
[34] ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד
[35] וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו
[36] ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבא אליו ויאמר שאי בנך
[37] ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא
[38] ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים
[39] ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד־כי לא ידעו
[40] ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל
[41] ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר
[42] ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו
[43] ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו־כי כה אמר יהוה אכל והותר
[44] ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה
|