|
[1] כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ
[2] ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל עמי ישראל־לא אוסיף עוד עבור לו
[3] והילילו שירות היכל ביום ההוא־נאם אדני יהוה רב הפגר בכל מקום השליך הס
[4] שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי [Q: עניי] ארץ
[5] לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר־להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה
[6] לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר
[7] נשבע יהוה בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם
[8] העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה [Q: ונשקעה] כיאור מצרים
[9] והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור
[10] והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר
[11] הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים־כי אם לשמע את דברי יהוה
[12] ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו
[13] ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים־בצמא
[14] הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד
|