|
[1] ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו
[2] ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך
[3] ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום
[4] וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי־אמר חלמא לעבדיך [Q: לעבדך] ופשרא נחוא
[5] ענה מלכא ואמר לכשדיא [Q: לכשדאי] מלתה מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון
[6] והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשרה החוני
[7] ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה
[8] ענה מלכא ואמר־מן יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא
[9] די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון [Q: הזדמנתון] למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני
[10] ענו כשדיא [Q: כשדאי] קדם מלכא ואמרין־לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי
[11] ומלתא די מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין־די מדרהון עם בשרא לא איתוהי
[12] כל קבל דנה־מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל
[13] ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה
[14] באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא־די נפק לקטלה לחכימי בבל
[15] ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל
[16] ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא
[17] אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע
[18] ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה־די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל
[19] אדין לדניאל בחזוא די ליליא־רזא גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא
[20] ענה דניאל ואמר־להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא
[21] והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה
[22] הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא [Q: ונהורא] עמה שרא
[23] לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא
[24] כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד־העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא
[25] אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע
[26] ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך [Q: האיתך] כהל להודעתני חלמא די חזית־ופשרה
[27] ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזא די מלכא שאל־לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא
[28] ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא
[29] אנתה [Q: אנת] מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא
[30] ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע
[31] אנתה [Q: אנת] מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא־צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל
[32] הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש
[33] שקוהי די פרזל רגלוהי־מנהון [Q: מנהן] די פרזל ומנהון [Q: ומנהן] די חסף
[34] חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון
[35] באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב־ומלאת כל ארעא
[36] דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא
[37] אנתה [Q: אנת] מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך
[38] ובכל די דארין [Q: דירין] בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה [Q: אנת] הוא ראשה די דהבא
[39] ובתרך תקום מלכו אחרי־ארעא [Q: ארע] מנך ומלכו תליתיא [Q: תליתאה] אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא
[40] ומלכו רביעיה [Q: רביעאה] תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלן תדק ותרע
[41] ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון [Q: מנהן] חסף די פחר ומנהון [Q: ומנהן] פרזל־מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא
[42] ואצבעת רגליא מנהון [Q: מנהן] פרזל ומנהון [Q: ומנהן] חסף־מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוא תבירה
[43] די [Q: ודי] חזית פרזלא מערב בחסף טינא־מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא
[44] וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא
[45] כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא־אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה
[46] באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה
[47] ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין־וגלה רזין די יכלת למגלא רזא דנה
[48] אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין־על כל חכימי בבל
[49] ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא
|