|
[1] כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר־וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו
[2] ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר
[3] ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה
[4] לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה־כי תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
[5] כי יקח איש אשה חדשה־לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח
[6] לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל
[7] כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו־ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך
[8] השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם־תשמרו לעשות
[9] זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים
[10] כי תשה ברעך משאת מאומה־לא תבא אל ביתו לעבט עבטו
[11] בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה
[12] ואם איש עני הוא־לא תשכב בעבטו
[13] השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך
[14] לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך
[15] ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא
[16] לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו
[17] לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה
[18] וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה
[19] כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו־לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך
[20] כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה
[21] כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה
[22] וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה
|