|
[1] ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש־שבע ועשרים ומאה מדינה
[2] בימים ההם־כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה
[3] בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות־לפניו
[4] בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום
[5] ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה־שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך
[6] חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש־ודר וסחרת
[7] והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך
[8] והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו־לעשות כרצון איש ואיש
[9] גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים־בית המלכות אשר למלך אחשורוש
[10] ביום השביעי כטוב לב המלך ביין־אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש
[11] להביא את ושתי המלכה לפני המלך־בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא
[12] ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו
[13] ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין
[14] והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן־שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות
[15] כדת מה לעשות במלכה ושתי־על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים
[16] ויאמר מומכן [Q: ממוכן] לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש
[17] כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו־ולא באה
[18] והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף
[19] אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה
[20] ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן־למגדול ועד קטן
[21] וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן
[22] וישלח ספרים אל כל מדינות המלך־אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו
|