|
[1] ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם
[2] נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים
[3] וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך־מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם
[4] כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול
[5] ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם
[6] ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד־חמש מאות איש
[7] ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא
[8] ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא
[9] ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא
[10] עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים־הרגו ובבזה־לא שלחו את ידם
[11] ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה־לפני המלך
[12] ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן־בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש
[13] ותאמר אסתר אם על המלך טוב־ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ
[14] ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו
[15] ויקהלו היהודיים [Q: היהודים] אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה־לא שלחו את ידם
[16] ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה־לא שלחו את ידם
[17] ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה
[18] והיהודיים [Q: והיהודים] אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה
[19] על כן היהודים הפרוזים [Q: הפרזים] הישבים בערי הפרזות־עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלח מנות איש לרעהו
[20] ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש־הקרובים והרחוקים
[21] לקים עליהם־להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה
[22] כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים
[23] וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם
[24] כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים־חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם
[25] ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ
[26] על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור־על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם
[27] קימו וקבל [Q: וקבלו] היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור־להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה
[28] והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
[29] ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי־את כל תקף לקים את אגרת הפרים הזאת־השנית
[30] וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה־מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת
[31] לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם
[32] ומאמר אסתר־קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר
|