|
[1] ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני־בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים
[2] וילינו [Q: וילונו] כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן־במדבר
[3] ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב
[4] ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא
[5] והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום
[6] ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב־וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים
[7] ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו [Q: תלינו] עלינו
[8] ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה
[9] ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם
[10] ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן
[11] וידבר יהוה אל משה לאמר
[12] שמעתי את תלונת בני ישראל־דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם
[13] ויהי בערב־ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה
[14] ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס־דק ככפר על הארץ
[15] ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא־כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה
[16] זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם־איש לאשר באהלו תקחו
[17] ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט
[18] וימדו בעמר־ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו
[19] ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר
[20] ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה
[21] וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס
[22] ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה־שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה
[23] ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה־שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר
[24] ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו
[25] ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה
[26] ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו
[27] ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו
[28] ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי
[29] ראו כי יהוה נתן לכם השבת־על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו־ביום השביעי
[30] וישבתו העם ביום השבעי
[31] ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש
[32] ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה־מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים
[33] ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם
[34] כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת
[35] ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה־עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו־עד באם אל קצה ארץ כנען
[36] והעמר עשרית האיפה הוא
|