|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג־נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו
[3] ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג־נשיא ראש משך ותבל
[4] ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם־קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם
[5] פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע
[6] גמר וכל אגפיה־בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך
[7] הכן והכן לך־אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר
[8] מימים רבים תפקד־באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם
[9] ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה־אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך
[10] כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה
[11] ואמרת אעלה על ארץ פרזות־אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם
[12] לשלל שלל ולבז בז־להשיב ידך על חרבות נושבות ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ
[13] שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך־לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול
[14] לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח־תדע
[15] ובאת ממקומך מירכתי צפון־אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב
[16] ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג
[17] כה אמר אדני יהוה האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים־להביא אתך עליהם
[18] והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל־נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי
[19] ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל
[20] ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול
[21] וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה
[22] ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו
[23] והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהוה
|