|
[1] וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר־לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי
[2] כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה־ראשונה
[3] וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם
[4] ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל־על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב
[5] ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל יהוה אלהי
[6] ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי־להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים
[7] מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה־עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים־כהיום הזה
[8] ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו־להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו
[9] כי עבדים אנחנו־ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם
[10] ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך
[11] אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר־הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה־בטמאתם
[12] ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם־למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם
[13] ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת
[14] הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה
[15] יהוה אלהי ישראל צדיק אתה־כי נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת
|