|
[1] ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה
[2] ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין
[3] ויפצר בם מאד־ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו
[4] טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה
[5] ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם
[6] ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו
[7] ויאמר אל נא אחי תרעו
[8] הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש־אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי
[9] ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט־עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת
[10] וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו
[11] ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח
[12] ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה־חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום
[13] כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה
[14] ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו
[15] וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת־פן תספה בעון העיר
[16] ויתמהמה־ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר
[17] ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך־אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה
[18] ויאמר לוט אלהם אל נא אדני
[19] הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה־פן תדבקני הרעה ומתי
[20] הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה־והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא־ותחי נפשי
[21] ויאמר אליו־הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת
[22] מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער
[23] השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה
[24] ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה־גפרית ואש מאת יהוה מן השמים
[25] ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה
[26] ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח
[27] וישכם אברהם בבקר אל המקום־אשר עמד שם את פני יהוה
[28] וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן
[29] ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט
[30] ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה־הוא ושתי בנתיו
[31] ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ
[32] לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע
[33] ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה
[34] ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע
[35] ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן־יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה
[36] ותהרין שתי בנות לוט מאביהן
[37] ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום
[38] והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום
|