|
[1]ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ
[2]וירא אתה שכם בן חמור החוי־נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה
[3]ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער
[4]ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה
[5]ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם
[6]ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו
[7]ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה
[8]וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם־תנו נא אתה לו לאשה
[9]והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם
[10]ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם־שבו וסחרוה והאחזו בה
[11]ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן
[12]הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה
[13]ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה־וידברו אשר טמא את דינה אחתם
[14]ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה־לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו
[15]אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר
[16]ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד
[17]ואם לא תשמעו אלינו להמול־ולקחנו את בתנו והלכנו
[18]וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור
[19]ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו
[20]ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר
[21]האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם
[22]אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו־להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים
[23]מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו
[24]וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר־כל יצאי שער עירו
[25]ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר
[26]ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו
[27]בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר־אשר טמאו אחותם
[28]את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו
[29]ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית
[30]ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי
[31]ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו
|