|
[1] ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ
[2] וירא אתה שכם בן חמור החוי־נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה
[3] ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער
[4] ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה
[5] ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם
[6] ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו
[7] ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה
[8] וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם־תנו נא אתה לו לאשה
[9] והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם
[10] ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם־שבו וסחרוה והאחזו בה
[11] ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן
[12] הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה
[13] ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה־וידברו אשר טמא את דינה אחתם
[14] ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה־לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו
[15] אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר
[16] ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד
[17] ואם לא תשמעו אלינו להמול־ולקחנו את בתנו והלכנו
[18] וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור
[19] ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו
[20] ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר
[21] האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם
[22] אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו־להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים
[23] מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו
[24] וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר־כל יצאי שער עירו
[25] ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר
[26] ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו
[27] בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר־אשר טמאו אחותם
[28] את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו
[29] ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית
[30] ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי
[31] ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו
|