|
[1] והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
[2] ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל
[3] אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה
[4] ריבו באמכם ריבו־כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה
[5] פן אפשיטנה ערמה־והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא
[6] ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה
[7] כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי
[8] לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא
[9] ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון־כי טוב לי אז מעתה
[10] והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל
[11] לכן אשוב־ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה
[12] ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי
[13] והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה־וכל מועדה
[14] והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה
[15] ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה
[16] לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה
[17] ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים
[18] והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי
[19] והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם
[20] וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח
[21] וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים
[22] וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה
[23] והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה־אענה את השמים והם יענו את הארץ
[24] והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל
[25] וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי
|