|
[1] בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת־כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה
[2] וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את הארץ ויבאו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם
[3] המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלם ומה אתה עשה בזה ומה לך פה
[4] ויאמר אלהם־כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי לו לכהן
[5] ויאמרו לו שאל נא באלהים ונדעה־התצלח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה
[6] ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו בה
[7] וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחוקים המה מצידנים ודבר אין להם עם אדם
[8] ויבאו אל אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם
[9] ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים־אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ
[10] כבאכם תבאו אל עם בטח והארץ רחבת ידים־כי נתנה אלהים בידכם מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ
[11] ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש מאות איש חגור כלי מלחמה
[12] ויעלו ויחנו בקרית יערים־ביהודה על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה־הנה אחרי קרית יערים
[13] ויעברו משם הר אפרים ויבאו עד בית מיכה
[14] ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ ליש ויאמרו אל אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה תעשו
[15] ויסורו שמה ויבאו אל בית הנער הלוי בית מיכה וישאלו לו לשלום
[16] ושש מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער־אשר מבני דן
[17] ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ־באו שמה לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה והכהן נצב פתח השער ושש מאות האיש החגור כלי המלחמה
[18] ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים
[19] ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל
[20] וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בקרב העם
[21] ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה־לפניהם
[22] המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן
[23] ויקראו אל בני דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה לך כי נזעקת
[24] ויאמר את אלהי אשר עשיתי לקחתם ואת הכהן ותלכו־ומה לי עוד ומה זה תאמרו אלי מה לך
[25] ויאמרו אליו בני דן אל תשמע קולך עמנו־פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך
[26] וילכו בני דן לדרכם וירא מיכה כי חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו
[27] והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש
[28] ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה
[29] ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשנה
[30] ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ
[31] וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשלה
|