|
[1] ויעשו בני ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים
[2] ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות
[3] והיה אם זרע ישראל־ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו
[4] ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור
[5] כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו [Q: ובאו] כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה
[6] וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל יהוה
[7] ויהי כי זעקו בני ישראל אל יהוה על אדות מדין
[8] וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים
[9] ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם
[10] ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם־לא תיראו את אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי
[11] ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין
[12] וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל
[13] ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף מדין
[14] ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך
[15] ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי
[16] ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד
[17] ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי
[18] אל נא תמש מזה עד באי אליך והצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך
[19] וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש
[20] ויאמר אליו מלאך האלהים קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת המרק שפוך ויעש כן
[21] וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו
[22] וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה־כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים
[23] ויאמר לו יהוה שלום לך אל תירא לא תמות
[24] ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא לו יהוה שלום עד היום הזה־עודנו בעפרת אבי העזרי
[25] ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת
[26] ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה־במערכה ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת
[27] ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם־ויעש לילה
[28] וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה ואת הפר השני העלה על המזבח הבנוי
[29] ויאמרו איש אל רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו־ויאמרו גדעון בן יואש עשה הדבר הזה
[30] ויאמרו אנשי העיר אל יואש הוצא את בנך וימת כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו
[31] ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד הבקר אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו
[32] ויקרא לו ביום ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו
[33] וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל
[34] ורוח יהוה לבשה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו
[35] ומלאכים שלח בכל מנשה ויזעק גם הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם
[36] ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע בידי את ישראל־כאשר דברת
[37] הנה אנכי מציג את גזת הצמר־בגרן אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב־וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת
[38] ויהי כן־וישכם ממחרת ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים
[39] ויאמר גדעון אל האלהים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא רק הפעם בגזה־יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל
[40] ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל
|