|
[1] הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל
[2] אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלם לאמר
[3] מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם
[4] ושלח יהוה אליכם את כל עבדיו הנבאים השכם ושלח־ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמע
[5] לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם־למן עולם ועד עולם
[6] ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם
[7] ולא שמעתם אלי נאם יהוה למען הכעסוני [Q: הכעיסני] במעשה ידיכם לרע לכם
[8] לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי
[9] הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים־ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם
[10] והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה־קול רחים ואור נר
[11] והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל־שבעים שנה
[12] והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יהוה את עונם־ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם
[13] והבאותי [Q: והבאתי] על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה־את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגוים
[14] כי עבדו בם גם המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם
[15] כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם
[16] ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם
[17] ואקח את הכוס מיד יהוה ואשקה את כל הגוים אשר שלחני יהוה אליהם
[18] את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה־כיום הזה
[19] את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו
[20] ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד
[21] את אדום ואת מואב ואת בני עמון
[22] ואת כל מלכי צר ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים
[23] ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה
[24] ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השכנים במדבר
[25] ואת כל מלכי זמרי ואת כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי
[26] ואת כל מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל אחיו ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם
[27] ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו־מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם
[28] והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך־לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות־שתו תשתו
[29] כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו־כי חרב אני קרא על כל ישבי הארץ נאם יהוה צבאות
[30] ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו־שאג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ
[31] בא שאון עד קצה הארץ־כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל בשר הרשעים נתנם לחרב נאם יהוה
[32] כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ
[33] והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו־לדמן על פני האדמה יהיו
[34] הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן־כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה
[35] ואבד מנוס מן הרעים ופליטה מאדירי הצאן
[36] קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן־כי שדד יהוה את מרעיתם
[37] ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה
[38] עזב ככפיר סכו־כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו
|