|
[1] כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו
[2] ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה
[3] קץ שם לחשך ולכל־תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות
[4] פרץ נחל מעם־גר־הנשכחים מני־רגל דלו מאנוש נעו
[5] ארץ־ממנה יצא־לחם ותחתיה נהפך כמו־אש
[6] מקום־ספיר אבניה ועפרת זהב לו
[7] נתיב לא־ידעו עיט ולא שזפתו עין איה
[8] לא־הדריכוהו בני־שחץ לא־עדה עליו שחל
[9] בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים
[10] בצורות יארים בקע וכל־יקר ראתה עינו
[11] מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור
[12] והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה
[13] לא־ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים
[14] תהום אמר לא בי־היא וים אמר אין עמדי
[15] לא־יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה
[16] לא־תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר
[17] לא־יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי־פז
[18] ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים
[19] לא־יערכנה פטדת־כוש בכתם טהור לא תסלה
[20] והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה
[21] ונעלמה מעיני כל־חי ומעוף השמים נסתרה
[22] אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה
[23] אלהים הבין דרכה והוא ידע את־מקומה
[24] כי־הוא לקצות־הארץ יביט תחת כל־השמים יראה
[25] לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה
[26] בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות
[27] אז ראה ויספרה הכינה וגם־חקרה
[28] ויאמר לאדם־הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה
|