|
[1] וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את־איוב כי הוא צדיק בעיניו
[2] ויחר אף אליהוא בן־ברכאל הבוזי ממשפחת־רם באיוב חרה אפו על־צדקו נפשו מאלהים
[3] ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא־מצאו מענה וירשיעו את־איוב
[4] ואליהו־חכה את־איוב בדברים כי זקנים־המה ממנו לימים
[5] וירא אליהוא־כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו
[6] ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על־כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם
[7] אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה
[8] אכן רוח־היא באנוש ונשמת שדי תבינם
[9] לא־רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט
[10] לכן אמרתי שמעה־לי אחוה דעי אף־אני
[11] הן הוחלתי לדבריכם־אזין עד־תבונתיכם עד־תחקרון מלין
[12] ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח־עונה אמריו מכם
[13] פן־תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא־איש
[14] ולא־ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו
[15] חתו לא־ענו עוד העתיקו מהם מלים
[16] והוחלתי כי־לא ידברו כי עמדו לא־ענו עוד
[17] אענה אף־אני חלקי אחוה דעי אף־אני
[18] כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני
[19] הנה־בטני־כיין לא־יפתח כאבות חדשים יבקע
[20] אדברה וירוח־לי אפתח שפתי ואענה
[21] אל־נא אשא פני־איש ואל־אדם לא אכנה
[22] כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני
|