|
[1] כי הנה בימים ההמה־ובעת ההיא אשר אשוב [Q: אשיב] את שבות יהודה וירושלם
[2] וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו
[3] ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו
[4] וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם
[5] אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם
[6] ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם
[7] הנני מעירם־מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם
[8] ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי יהוה דבר
[9] קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים־יגשו יעלו כל אנשי המלחמה
[10] כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני
[11] עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך
[12] יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים־מסביב
[13] שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת־השיקו היקבים כי רבה רעתם
[14] המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ
[15] שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם
[16] ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל
[17] וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד
[18] והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים
[19] מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם
[20] ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור
[21] ונקיתי דמם לא נקיתי ויהוה שכן בציון
|