|
[1] וידבר יהוה אל משה לאמר
[2] דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר
[3] איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה
[4] ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה־דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו
[5] למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה־אותם
[6] וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה
[7] ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם
[8] ואלהם תאמר־איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עלה או זבח
[9] ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה־ונכרת האיש ההוא מעמיו
[10] ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם־ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה
[11] כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר
[12] על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם
[13] ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל־ושפך את דמו וכסהו בעפר
[14] כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת
[15] וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב־וטהר
[16] ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ־ונשא עונו
|