|
[1] ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו
[2] כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו
[3] ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש־לה יטמא
[4] לא יטמא בעל בעמיו־להחלו
[5] לא יקרחה [Q: יקרחו] קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם־לא ישרטו שרטת
[6] קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם־והיו קדש
[7] אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו
[8] וקדשתו־כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך־כי קדוש אני יהוה מקדשכם
[9] ובת איש כהן כי תחל לזנות־את אביה היא מחללת באש תשרף
[10] והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים־את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם
[11] ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא
[12] ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו־אני יהוה
[13] והוא אשה בבתוליה יקח
[14] אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה
[15] ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו
[16] וידבר יהוה אל משה לאמר
[17] דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום־לא יקרב להקריב לחם אלהיו
[18] כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע
[19] או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד
[20] או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך
[21] כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן־לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו־את לחם אלהיו לא יגש להקריב
[22] לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל
[23] אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש־כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם
[24] וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל
|