|
[1] משא דבר יהוה אל ישראל ביד מלאכי
[2] אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם יהוה ואהב את יעקב
[3] ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר
[4] כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות־כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם יהוה עד עולם
[5] ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל
[6] בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך
[7] מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא
[8] וכי תגישון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך־אמר יהוה צבאות
[9] ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת־הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות
[10] מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא ארצה מידכם
[11] כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות
[12] ואתם מחללים אותו־באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו
[13] ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה
[14] וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים
|