|
[1] דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה־אשר חזה על שמרון וירושלם
[2] שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו
[3] כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי [Q: במתי] ארץ
[4] ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד
[5] בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם
[6] ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה
[7] וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו
[8] על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל [Q: שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה
[9] כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה־נגע עד שער עמי עד ירושלם
[10] בגת אל תגידו־בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי [Q: התפלשי]
[11] עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן־מספד בית האצל יקח מכם עמדתו
[12] כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם
[13] רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל
[14] לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל
[15] עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל
[16] קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך
|