|
[1] והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים
[2] והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם
[3] ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות־לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה
[4] וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו־ואין מחריד כי פי יהוה צבאות דבר
[5] כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלהינו־לעולם ועד
[6] ביום ההוא נאם יהוה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי
[7] ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך יהוה עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם
[8] ואתה מגדל עדר עפל בת ציון־עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת ירושלם
[9] עתה למה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד־כי החזיקך חיל כיולדה
[10] חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי־שם יגאלך יהוה מכף איביך
[11] ועתה נאספו עליך גוים רבים־האמרים תחנף ותחז בציון עינינו
[12] והמה לא ידעו מחשבות יהוה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה
[13] קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי ליהוה בצעם וחילם לאדון כל הארץ
[14] עתה תתגדדי בת גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על הלחי את שפט ישראל
|