|
[1] ביום ההוא נקרא בספר משה־באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים עד עולם
[2] כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה
[3] ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל
[4] ולפני מזה־אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלהינו קרוב לטוביה
[5] ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר־מצות הלוים והמשררים והשוערים ותרומת הכהנים
[6] ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך
[7] ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה־לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים
[8] וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ־מן הלשכה
[9] ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבונה
[10] ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה
[11] ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלהים ואקבצם ואעמדם על עמדם
[12] וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר־לאוצרות
[13] ואוצרה על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן זכור בן מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם
[14] זכרה לי אלהי על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי־ובמשמריו
[15] בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד
[16] והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם
[17] ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת
[18] הלוא כה עשו אבתיכם־ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת
[19] ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים־לא יבוא משא ביום השבת
[20] וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם־פעם ושתים
[21] ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה־אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת
[22] ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים־לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך
[23] גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות [Q: אשדדיות] עמוניות [Q: עמניות] מואביות
[24] ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית־וכלשון עם ועם
[25] ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם
[26] הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות
[27] ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת־למעל באלהינו להשיב נשים נכריות
[28] ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי
[29] זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים
[30] וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו
[31] ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה לי אלהי לטובה
|