|
[1] ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך־יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו
[2] ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה־אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד
[3] ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש
[4] ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים
[5] ואמר למלך־אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי־ואבננה
[6] ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך־ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן
[7] ואומר למלך־אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה
[8] ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו ויתן לי המלך כיד אלהי הטובה עלי
[9] ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים
[10] וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל
[11] ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה
[12] ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה
[13] ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר המפרוצים [Q: הם פרוצים] ושעריה אכלו באש
[14] ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי
[15] ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא־ואשוב
[16] והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה־עד כן לא הגדתי
[17] ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה
[18] ואגיד להם את יד אלהי אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך אשר אמר לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה
[19] וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים־העל המלך אתם מרדים
[20] ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון־בירושלם
|