|
[1] ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם־כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד
[2] ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה
[3] ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם
[4] ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה
[5] ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה
[6] ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו
[7] ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה־בצחחיים [Q: בצחחים] ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם
[8] וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם־אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם
[9] ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלהים את עצתם ונשוב [Q: ונשב] כלנו אל החומה איש אל מלאכתו
[10] ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים־אחרי כל בית יהודה
[11] הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח
[12] והבונים־איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי
[13] ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם־המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו
[14] במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו
[15] ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים
[16] גם בעת ההיא אמרתי לעם־איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה
[17] ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי־אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים
[18] [No verse.]
[19] [No verse.]
[20] [No verse.]
[21] [No verse.]
[22] [No verse.]
[23] [No verse.]
|