|
[1] וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב
[2] ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן
[3] ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל
[4] ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל
[5] ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור
[6] והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד
[7] וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו
[8] ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם־את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל
[9] ויהיו המתים במגפה־ארבעה ועשרים אלף
[10] וידבר יהוה אל משה לאמר
[11] פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי
[12] לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום
[13] והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם־תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל
[14] ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית־זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני
[15] ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא
[16] וידבר יהוה אל משה לאמר
[17] צרור את המדינים והכיתם אותם
[18] כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור
|