|
[1] חזון עבדיה כה אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח־קומו ונקומה עליה למלחמה
[2] הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד
[3] זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ
[4] אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך־משם אורידך נאם יהוה
[5] אם גנבים באו לך אם שודדי לילה־איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות
[6] איך נחפשו עשו נבעו מצפניו
[7] עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך־השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך־אין תבונה בו
[8] הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו
[9] וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל
[10] מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם
[11] ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו ועל ירושלם ידו גורל־גם אתה כאחד מהם
[12] ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה
[13] אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו
[14] ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה
[15] כי קרוב יום יהוה על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך
[16] כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו
[17] ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם
[18] והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר
[19] וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד
[20] וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד־ירשו את ערי הנגב
[21] ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה
|