|
[1] בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך
[2] שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך
[3] קשרם על־אצבעתיך כתבם על־לוח לבך
[4] אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא
[5] לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה
[6] כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי
[7] וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר־לב
[8] עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד
[9] בנשף־בערב יום באישון לילה ואפלה
[10] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב
[11] המיה היא וסררת בביתה לא־ישכנו רגליה
[12] פעם בחוץ־פעם ברחבות ואצל כל־פנה תארב
[13] והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו
[14] זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי
[15] על־כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך
[16] מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים
[17] נפתי משכבי מר אהלים וקנמון
[18] לכה נרוה דדים עד־הבקר נתעלסה באהבים
[19] כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק
[20] צרור־הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו
[21] הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו
[22] הולך אחריה פתאם כשור אל־טבח יבא וכעכס אל־מוסר אויל
[23] עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל־פח ולא־ידע כי־בנפשו הוא
[24] ועתה בנים שמעו־לי והקשיבו לאמרי־פי
[25] אל־ישט אל־דרכיה לבך אל־תתע בנתיבותיה
[26] כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה
[27] דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות
|