|
[1] מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים
[2] נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ
[3] שפכו דמם כמים־סביבות ירושלם ואין קובר
[4] היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו
[5] עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך
[6] שפך חמתך אל הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו
[7] כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו
[8] אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד
[9] עזרנו אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך
[10] למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגיים [Q: בגוים] לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך
[11] תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך־הותר בני תמותה
[12] והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני
[13] ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך
|