|
[1] בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש־היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר
[2] קצף יהוה על אבותיכם קצף
[3] ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות־ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות
[4] אל תהיו כאבתיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם [Q: ומעלליכם] הרעים ולא שמעו ולא הקשיבו אלי נאם יהוה
[5] אבותיכם איה הם והנבאים־הלעולם יחיו
[6] אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו
[7] ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש־היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר
[8] ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים
[9] ואמר מה אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה המה אלה
[10] ויען האיש העמד בין ההדסים־ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ
[11] ויענו את מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושקטת
[12] ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה־אשר זעמתה זה שבעים שנה
[13] ויען יהוה את המלאך הדבר בי־דברים טובים דברים נחמים
[14] ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה
[15] וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה
[16] לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים־ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה [Q: וקו] ינטה על ירושלם
[17] עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם
[18] [No verse.]
[19] [No verse.]
[20] [No verse.]
[21] [No verse.]
|