|
[1] ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר־כי אם לפי דברי
[2] ויהי דבר יהוה אליו לאמר
[3] לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן
[4] והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם
[5] וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן
[6] והערבים מבאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה
[7] ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ
[8] ויהי דבר יהוה אליו לאמר
[9] קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך
[10] ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה
[11] ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך
[12] ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו
[13] ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה
[14] כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן [Q: תת] יהוה גשם־על פני האדמה
[15] ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא [Q: היא והוא] וביתה ימים
[16] כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר־כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו
[17] ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה
[18] ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני
[19] ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו
[20] ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי־הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה
[21] ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו
[22] וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי
[23] ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך
[24] ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת
|