|
[1] ויברח דוד מנוות [Q: מניות] ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך־כי מבקש את נפשי
[2] ויאמר לו חלילה לא תמות־הנה לו עשה [Q: לא יעשה] אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת
[3] וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך־כי כפשע ביני ובין המות
[4] ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך
[5] ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית
[6] אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו־כי זבח הימים שם לכל המשפחה
[7] אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו־דע כי כלתה הרעה מעמו
[8] ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני
[9] ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך־ולא אתה אגיד לך
[10] ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה
[11] ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה
[12] ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד־ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך
[13] כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך־וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי
[14] ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות
[15] ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה
[16] ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד
[17] ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו
[18] ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך
[19] ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל
[20] ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה
[21] והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר־חי יהוה
[22] ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה־לך כי שלחך יהוה
[23] והדבר־אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם
[24] ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על [Q: אל] הלחם לאכול
[25] וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד
[26] ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור
[27] ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם
[28] ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם
[29] ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך
[30] ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך
[31] כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי־כי בן מות הוא
[32] ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה
[33] ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד
[34] ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם־כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו
[35] ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו
[36] ויאמר לנערו־רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו
[37] ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה
[38] ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי [Q: החצים] ויבא אל אדניו
[39] והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר
[40] ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר
[41] הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל
[42] ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם
|