|
[1] ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק
[2] ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש
[3] ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו
[4] וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים־חפני ופינחס
[5] ויהי כבוא ארון ברית יהוה אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ
[6] וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו־כי ארון יהוה בא אל המחנה
[7] ויראו הפלשתים־כי אמרו בא אלהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם
[8] אוי לנו־מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה־במדבר
[9] התחזקו והיו לאנשים פלשתים־פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם
[10] וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי
[11] וארון אלהים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס
[12] וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו
[13] ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך [Q: יד] דרך מצפה־כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר
[14] וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי
[15] ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות
[16] ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מה היה הדבר בני
[17] ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה
[18] ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת־כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה
[19] וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה
[20] וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה
[21] ותקרא לנער איכבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה
[22] ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים
|