|
[1] ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שפטים לישראל
[2] ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה־שפטים בבאר שבע
[3] ולא הלכו בניו בדרכו ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד־ויטו משפט
[4] ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה
[5] ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו־ככל הגוים
[6] וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל יהוה
[7] ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם
[8] ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אותם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים־כן המה עשים גם לך
[9] ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם
[10] ויאמר שמואל את כל דברי יהוה אל העם השאלים מאתו מלך
[11] ויאמר־זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו
[12] ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו
[13] ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות
[14] ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים־יקח ונתן לעבדיו
[15] וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו
[16] ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם־יקח ועשה למלאכתו
[17] צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים
[18] וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא
[19] וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו
[20] והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו
[21] וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני יהוה
[22] ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו
|