|
[1] ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים
[2] ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו
[3] ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי
[4] ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו
[5] ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו
[6] ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו
[7] ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני
[8] ויאמר לי מי אתה ויאמר [Q: ואמר] אליו עמלקי אנכי
[9] ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני־כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי
[10] ואעמד עליו ואמתתהו־כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה
[11] ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו
[12] ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל־כי נפלו בחרב
[13] ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי
[14] ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה
[15] ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת
[16] ויאמר אליו דוד דמיך [Q: דמך] על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה
[17] ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו
[18] ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר
[19] הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים
[20] אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים
[21] הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם־ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים־מגן שאול בלי משיח בשמן
[22] מדם חללים מחלב גבורים־קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם
[23] שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו
[24] בנות ישראל־אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן
[25] איך נפלו גברים בתוך המלחמה־יהונתן על במותיך חלל
[26] צר לי עליך אחי יהונתן־נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים
[27] איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה
|