|
[1] כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך־לא תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים
[2] והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם
[3] ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו־מפניהם
[4] כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם־להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם
[5] ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו
[6] ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו־ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו
[7] ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה־ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה
[8] ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו
[9] והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם
[10] כי תקרב אל עיר להלחם עליה־וקראת אליה לשלום
[11] והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס־ועבדוך
[12] ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה־וצרת עליה
[13] ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב
[14] רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה־תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך
[15] כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה
[16] רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה־לא תחיה כל נשמה
[17] כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי־כאשר צוך יהוה אלהיך
[18] למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם
[19] כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן־כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור
[20] רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא־אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה־עד רדתה
|