|
[1] אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר־לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים
[2] כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים
[3] כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו־כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם
[4] טוב אשר לא תדר־משתדור ולא תשלם
[5] אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך
[6] כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא
[7] אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה־אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם
[8] ויתרון ארץ בכל היא [Q: הוא]־מלך לשדה נעבד
[9] אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל
[10] ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית [Q: ראות] עיניו
[11] מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר־איננו מניח לו לישון
[12] יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו
[13] ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה
[14] כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו
[15] וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח
[16] גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף
[17] הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים־כי הוא חלקו
[18] גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו־זה מתת אלהים היא
[19] כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו
[20] [No verse.]
|