|
[1] ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
[2] החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה
[3] דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת־שה לבית
[4] ואם ימעט הבית מהיות משה־ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה
[5] שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו
[6] והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל־בין הערבים
[7] ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף־על הבתים אשר יאכלו אתו בהם
[8] ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו
[9] אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו
[10] ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו
[11] וככה תאכלו אתו־מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה
[12] ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה
[13] והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים
[14] והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו
[15] שבעת ימים מצות תאכלו־אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל־מיום הראשן עד יום השבעי
[16] וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם־אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם
[17] ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם־חקת עולם
[18] בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש־בערב
[19] שבעת ימים־שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל־בגר ובאזרח הארץ
[20] כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות
[21] ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם־ושחטו הפסח
[22] ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו־עד בקר
[23] ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף
[24] ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם
[25] והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם־כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת
[26] והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם
[27] ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו
[28] וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו
[29] ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה
[30] ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת
[31] ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי־גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם
[32] גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי
[33] ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים
[34] וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם
[35] ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת
[36] ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים־וישאלום וינצלו את מצרים
[37] ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף
[38] וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד
[39] ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות־כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם
[40] ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים־שלשים שנה וארבע מאות שנה
[41] ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים
[42] ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם
[43] ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו
[44] וכל עבד איש מקנת כסף־ומלתה אתו אז יאכל בו
[45] תושב ושכיר לא יאכל בו
[46] בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו
[47] כל עדת ישראל יעשו אתו
[48] וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה־המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו
[49] תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם
[50] ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו
[51] ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים־על צבאתם
|