|
[1] וידבר יהוה אל משה לאמר
[2] קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל־באדם ובבהמה לי הוא
[3] ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ
[4] היום אתם יצאים בחדש האביב
[5] והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה
[6] שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה
[7] מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר־בכל גבלך
[8] והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים
[9] והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים
[10] ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה
[11] והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך
[12] והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים־ליהוה
[13] וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה
[14] והיה כי ישאלך בנך מחר־לאמר מה זאת ואמרת אליו־בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים
[15] ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה
[16] והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים
[17] ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה־ושבו מצרימה
[18] ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים
[19] ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם
[20] ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר
[21] ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם־ללכת יומם ולילה
[22] לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה־לפני העם
|