|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם־שתים נשים בנות אם אחת היו
[3] ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן
[4] ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן־שמרון אהלה וירושלם אהליבה
[5] ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים
[6] לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים
[7] ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה
[8] ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה־כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה
[9] לכן נתתיה ביד מאהביה־ביד בני אשור אשר עגבה עליהם
[10] המה גלו ערותה־בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שם לנשים ושפוטים עשו בה
[11] ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת תזנותיה־מזנוני אחותה
[12] אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים־בחורי חמד כלם
[13] וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן
[14] ותוסף אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים [Q: כשדים] חקקים בששר
[15] חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם־מראה שלשים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם
[16] ותעגב [Q: ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה
[17] ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם־ותקע נפשה מהם
[18] ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה
[19] ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים
[20] ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם
[21] ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך
[22] לכן אהליבה כה אמר אדני יהוה הנני מעיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב
[23] בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם־שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם
[24] ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים־צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם
[25] ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה־אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש
[26] והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך
[27] והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד
[28] כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת־ביד אשר נקעה נפשך מהם
[29] ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך
[30] עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם
[31] בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך
[32] כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל
[33] שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון
[34] ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי־ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה
[35] לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך
[36] ויאמר יהוה אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן
[37] כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה
[38] עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו
[39] ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי
[40] ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק־אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי
[41] וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה
[42] וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים סובאים [Q: סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן
[43] ואמר לבלה נאופים עת [Q: עתה] יזנה [Q: יזנו] תזנותה והיא
[44] ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה־אשת הזמה
[45] ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם־משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן
[46] כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז
[47] ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו
[48] והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה
[49] ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה
|