|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם־הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום
[3] כי קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה
[4] ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסדותיה
[5] כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית־אתם בחרב יפלו
[6] כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו בה־נאם אדני יהוה
[7] ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה
[8] וידעו כי אני יהוה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה
[9] ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה
[10] כה אמר אדני יהוה והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל
[11] הוא ועמו אתו עריצי גוים־מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל
[12] ונתתי יארים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד זרים־אני יהוה דברתי
[13] כה אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים
[14] והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא
[15] ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא
[16] ונתתי אש במצרים־חול תחיל [Q: תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם
[17] בחורי און ופי בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה
[18] ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה
[19] ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני יהוה
[20] ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר
[21] בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה־לתפש בחרב
[22] לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו
[23] והפצותי את מצרים בגוים וזריתם בארצות
[24] וחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו
[25] והחזקתי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים
[26] והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני יהוה
|