|
[1] בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש־היה דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם־שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה
[3] דבר ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני
[4] ונתתי חחיים [Q: חחים] בלחייך והדבקתי דגת יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל דגת יאריך בקשקשתיך תדבק
[5] ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ־לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה
[6] וידעו כל ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל
[7] בתפשם בך בכפך [Q: בכף] תרוץ ובקעת להם כל כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים
[8] לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה
[9] והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי
[10] לכן הנני אליך ואל יאריך ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד גבול כוש
[11] לא תעבר בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר בה ולא תשב ארבעים שנה
[12] ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את מצרים בגוים וזריתים בארצות
[13] כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה
[14] ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה
[15] מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים־לבלתי רדות בגוים
[16] ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה
[17] ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר
[18] בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדולה אל צר־כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה
[19] לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו
[20] פעלתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה
[21] ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני יהוה
|