|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני־מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים
[3] הנה חכם אתה מדנאל [Q: מדניאל] כל סתום לא עממוך
[4] בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך
[5] ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך
[6] לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים
[7] לכן הנני מביא עליך זרים־עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך
[8] לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים
[9] האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך
[10] מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה
[11] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[12] בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי
[13] בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו
[14] את כרוב־ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית־בתוך אבני אש התהלכת
[15] תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך
[16] ברב רכלתך מלו תוכך חמס־ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש
[17] גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך־לראוה בך
[18] מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך
[19] כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם
[20] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[21] בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה
[22] ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים־ונקדשתי בה
[23] ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה
[24] ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה
[25] כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב
[26] וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם־וידעו כי אני יהוה אלהיהם
|