|
[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2]בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני־מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים
[3]הנה חכם אתה מדנאל [Q: מדניאל] כל סתום לא עממוך
[4]בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך
[5]ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך
[6]לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים
[7]לכן הנני מביא עליך זרים־עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך
[8]לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים
[9]האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך
[10]מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה
[11]ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[12]בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי
[13]בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו
[14]את כרוב־ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית־בתוך אבני אש התהלכת
[15]תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך
[16]ברב רכלתך מלו תוכך חמס־ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש
[17]גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך־לראוה בך
[18]מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך
[19]כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם
[20]ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[21]בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה
[22]ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים־ונקדשתי בה
[23]ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה
[24]ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה
[25]כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב
[26]וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם־וידעו כי אני יהוה אלהיהם
|