|
[1] ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת־הרי ישראל שמעו דבר יהוה
[2] כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו
[3] לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על שפת לשון ודבת עם
[4] לכן הרי ישראל שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב
[5] לכן כה אמר אדני יהוה אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש־למען מגרשה לבז
[6] לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם
[7] לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את ידי אם לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו
[8] ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא
[9] כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם
[10] והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה
[11] והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והיטבתי מראשתיכם וידעתם כי אני יהוה
[12] והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם
[13] כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי [Q: את] ומשכלת גויך [Q: גוייך] היית
[14] לכן אדם לא תאכלי עוד וגויך [Q: וגוייך] לא תכשלי [Q: תשכלי] עוד־נאם אדני יהוה
[15] ולא אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגויך [Q: וגוייך] לא תכשלי עוד נאם אדני יהוה
[16] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[17] בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני
[18] ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה
[19] ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים
[20] ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי־באמר להם עם יהוה אלה ומארצו יצאו
[21] ואחמל על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה
[22] לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם
[23] וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם
[24] ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם
[25] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם
[26] ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר
[27] ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם
[28] וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים
[29] והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אתו ולא אתן עליכם רעב
[30] והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב־בגוים
[31] וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם
[32] לא למענכם אני עשה נאם אדני יהוה־יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל
[33] כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם־והושבתי את הערים ונבנו החרבות
[34] והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר
[35] ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו
[36] וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי
[37] כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם
[38] כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה־כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני יהוה
|