|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו
[3] ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה
[4] עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה
[5] יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב־בעת אידם בעת עון קץ
[6] לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך
[7] ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב
[8] ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם
[9] שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה [Q: תשובנה] וידעתם כי אני יהוה
[10] יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה־וירשנוה ויהוה שם היה
[11] לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך
[12] וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה [Q: שממו] לנו נתנו לאכלה
[13] ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי
[14] כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך
[15] כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה־כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה
|