|
[1] ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם
[2] ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב
[3] ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה־אות היא לבית ישראל
[4] ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם
[5] ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל
[6] וכלית את אלה ושכבת על צדך הימיני [Q: הימני] שנית ונשאת את עון בית יהודה־ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך
[7] ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה
[8] והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך עד כלותך ימי מצורך
[9] ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום־תאכלנו
[10] ומאכלך אשר תאכלנו־במשקול עשרים שקל ליום מעת עד עת תאכלנו
[11] ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה
[12] ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם־תעגנה לעיניהם
[13] ויאמר יהוה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם
[14] ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול
[15] ויאמר אלי־ראה נתתי לך את צפועי [Q: צפיעי] הבקר תחת גללי האדם ועשית את לחמך עליהם
[16] ויאמר אלי בן אדם הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו
[17] למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם
|