|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל־קץ בא הקץ על ארבעת [Q: ארבע] כנפות הארץ
[3] עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך
[4] ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה
[5] כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה
[6] קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה
[7] באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה־ולא הד הרים
[8] עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך
[9] ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה
[10] הנה היום הנה באה יצאה הצפרה־צץ המטה פרח הזדון
[11] החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם־ולא נה בהם
[12] בא העת הגיע היום־הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה
[13] כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו
[14] תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה
[15] החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו
[16] ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות־איש בעונו
[17] כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים
[18] וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה
[19] כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה־כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה
[20] וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה
[21] ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה [Q: וחללוהו]
[22] והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה
[23] עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס
[24] והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם
[25] קפדה בא ובקשו שלום ואין
[26] הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא־ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים
[27] המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה
|