|
[1] ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
[2] ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן
[3] ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה
[4] ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב
[5] ותהר בלהה ותלד ליעקב בן
[6] ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן
[7] ותהר עוד־ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב
[8] ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי־גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי
[9] ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה
[10] ותלד זלפה שפחת לאה־ליעקב בן
[11] ותאמר לאה בגד [Q: בא גד] ותקרא את שמו גד
[12] ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב
[13] ותאמר לאה־באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר
[14] וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך
[15] ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך
[16] ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא
[17] וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי
[18] ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר
[19] ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב
[20] ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב־הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון
[21] ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה
[22] ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
[23] ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי
[24] ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר
[25] ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי
[26] תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן־ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך
[27] ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך
[28] ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה
[29] ויאמר אליו־אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי
[30] כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי־לביתי
[31] ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה־אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר
[32] אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי
[33] וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים־גנוב הוא אתי
[34] ויאמר לבן הן לו יהי כדברך
[35] ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו
[36] וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן־הנותרת
[37] ויקח לו יעקב מקל לבנה לח־ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות־מחשף הלבן אשר על המקלות
[38] ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים־אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות
[39] ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים
[40] והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן
[41] והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים־ליחמנה במקלות
[42] ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב
[43] ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים
|